הבחירה על פי פיי

בחירה

הספר "חיי פיי" מספר את סיפורו של פיי, נער פעלתן וסקרן, הבוחן את מגוון הדתות הקיימות בהודו ונעשה בעת ובעונה אחת הינדי מאמין, נוצרי אדוק ומוסלמי מסור. הוא אינו מבין מה רע באמונתו המשולשת, ומדוע יכול להיות לאדם רק "דרכון אחד" להגיע אל השמים. הוא "רק רוצה לאהוב את אלוהים" ולהגיע אליו. 

אביו של פיי מנהל גן חיות גדול  בהודו, וכך זוכה פיי להיוולד לתוך גן חיות, ולבלות את ילדותו בין בעלי החיים. עקב משבר פוליטי – כלכלי בהודו, מחליטים הוריו של פיי לעקור לקנדה. הם לוקחים עימם בעלי חיים מגן החיות ונוסעים ליעדם בספינת מטען יפנית. ואז קורה אסון: מסיבה לא-ידועה טובעת ספינת המטען, ופיי הוא השורד האנושי היחיד, בעוד שכל בני משפחתו ומלחי הספינה נספו. הוא נסחף באוקיינוס בסירת הצלה יחד עם צבוע, טיגריס בנגלי, אורנגאוטן וזברה שבורת רגל, משרידי גן החיות ההודי.

227 ימים שוהה פיי בסירת ההצלה, עד שהוא מגיע לחופי מקסיקו. במהלך התקופה הוא רואה את הזברה והאורנג אוטן נטרפים בידי הצבוע ואת הצבוע נהרג בידי הטיגריס. רק הוא מצליח לשרוד, ולא להיות למאכל לחיות הטרף, וזאת בשל שילוב של מזל ושכל המופעלים באילופו של הטיגריס, ובעיקר בכוח אמונתו בכח העליון.  פיי נאלץ ללמוד לצוד דגים וצבים, לחסוך במים ובאוכל ותוך כדי כך גם למצוא מזון לטיגריס שבסירתו ולשמור על עליונותו מולו. בין הנער לטיגריס, אותו הוא מכנה ריצ'ארד פארקר, מתפתחים יחסים מיוחדים.

פיי מגיע תשוש ומורעב יחד עם הטיגריס, אויבו-אהובו, לחוף מקסיקו, ומספר את סיפורו לנציגי חברת הספינות היפנית שבאים לחקור אותו. הנציגים היפנים אינם מאמינים לגרסה שהוא מוסר לאירועים, והוא מספר לבקשתם סיפור חדש, כדי שיתיישב טוב יותר עם תפיסת המציאות שלהם. 

בגרסה השנייה השורדים הם פיי, אמו, טבח הספינה ומלח יפה תואר ושבור רגל. הניצולים כורתים את רגלו של המלח כדי להצילו מנמק, אך הוא מת מן הקטיעה. במהרה מתגלה הטבח כניצול תאוותן האוכל את כל המזון שנמצא בסירת ההצלה, ומתחיל לאכול גם את גופו המת של המלח. בסכסוך בין אמו של פיי לטבח, הוא רוצח אותה, ואז פיי משיב לו כגמולו והורג אותו. בסיפור זה הניצולים כולם הם בני אדם. אולם, כפי שמבחינים גם היפנים ששומעים את הסיפור, גרסה זו מייצגת את הסיפור כפי שסיפרו פיי לאורך כל הספר, כאשר המלח בעל הרגל השבורה מקביל לזברה, אמו של פיי מקבילה לאורנג אוטן, הטבח הוא הצבוע ופיי עצמו הוא הטיגריס. בסופו של הספר שואל פיי את הפקידים היפנים איזה סיפור הם מעדיפים: אחד ללא בעלי חיים או אחד עם בעלי חיים. פיי מודה להם ואומר: "וכך זה הולך עם אלוהים."

מצד אחד האמת המדעית היא אולי "נכונה" יותר, כשם שגירסת בני האדם של פיי משכנעת ורציונאלית יותר, אך, מצד שני, גרסת החיות שובה את הלב ואף תופסת את רובו ככולו של הספר. יוצא מכך שאלוהים הוא בחירה, והחיפוש אחריו, החיפוש אחרי הקרבה אליו, היא דרך. באיזו דרך נבחר?

ניתוח מתיחת בטן

מתיחת בטן היא אחד הניתוחים הפלסטיים הנפוצים ביותר בעולם, רק שנייה אולי להגדלת חזה וניתוחי אף. מדובר בפעולה שמנקזת עודפי שומן מהבטן ובכך נפטרת מחגורות השומן המיותרות באזור הבטן והמותניים. לאחר שאיבת השומנים מוסר בזהירות ובקפדנות העור המיותר ושרירי הבטן ממוקמים מחדש ונמתחים לפני תפירת הבטן חזרה. כתוצאה מהניתוח המנותח או המנותחת יראו רזים יותר ומושכים יותר.  

מי קהל היעד האידיאלי לניתוח? מרבית המטופלות הפוטנציאליות הן אמהות שילדו לאחרונה, נשים הסובלות מהשמנת יתר או נשים שחוו ירידה משמעותית במשקל שגרמה לעור להידלדל ולהיראות רפוי. גם נשים עם סימני מתיחה פונות בפעמים רבות לניתוח זה. כמובן שהניתוח רלוונטי גם לגברים ולא רק לנשים. חשוב מאוד לבחור מנתחים מוסמכים ומנוסים ולא לפנות לאנשים עם הכשרה חלקית או ללא ניסיון ספציפי במתיחות בטן.

ישנן רמות שונות של מתיחות בטן – בניתוח המירבי יבוצעו פעולות של שאיבת שומן, הסרת עור מיותר, הידוק השרירים באזור ומיקומם מחדש. בשלב הראשון המנתח יצור חתך ממש מעל האגן ומתחת לטבור ממותן למותן. המנתח משחרר בזהירות את העור לאחור וחושף את השרירים. לאחר הידוק השרירים, המנתח מנקז את כל השומן סביב שרירי הבטן על מנת להשיג מבנה גוף חטוב יותר. בסיום הניתוח נתפרים החתכים והאזור נחבש בבגד הדוק שנועד לדחוס את הבטן ולאפשר לשרירים להחלים לפני שהם ידרשו להחזיק אותה שוב בצורה עצמאית.

ברמה תחתונה יותר מתבצעת מתיחת בטן בהיקף קטן יותר. אפשרות זו אינה כרוכה בהידוק שרירים או שאיבת שומן. היתרון הגדול של מתיחת בטן היא השיפור המיידי בנראות של המנותחת או המנותח. לרוב אנשים שאינם הצליחו להתמודד עם עודף משקל באמצעות פעילות ספורטיבית או תזונה נכונה או כאלו שחוו ירידה משמעותית במשקל פונים אל פתרון זה.  מה שכן ללא שינוי התנהגותי לאחר הניתוח סביר להניח שבמקרים רבים הגוף יחזור להשמין ולכן חשוב מאוד לשים לב לכל הנושא הפסיכולוגי וההתנהגותי במקביל לפתרון הפיזיולוגי המיידי.

אישה מנהיגה

נשים גיבורות תמיד היו עוד מימים ימימה. מירים הנביאה בתיה בת פרעה האחיות רחל לאה. הלאה היום גם אלות יווניות כמו ונוס ובהמשך גוזפין אשת נפולאון ועוד ועוד. בעת החדשה העולם שופע נשים ותכלס היום כל מדינה שרוצה להתהדר בתור מערבית נאורה וליברלית תהיה לה ראשת ממשלה עיינו ערך ניו זילנד וגרמניה.

זווית מעניינת של לייטמן בני ברוך על הנושא

אז מה הקטע? למה נשים עדיין נחשבות כאלה שצריך לדון בהן ובמעמדן? צם השאלה מעמידה במבוכה מגדרית את בנות המין היפה ואם נןדה באמת למרות היופי הנשגב שלנו אנחנו עדיין צריכות להילחם על מקומנו.

ויגידו שהכל בראש שלנו ושיש לנו רגשי נחיתות ושאנחנו לא באמת רוצות לצאת מתוך המצב האנדר-דוגי הזה כי הוא משרת אותנו ומעניק לנו זכויות ומיני העדפות מתקנות. אבל נדמה לי שאם כולנו ננסה רק במעט לצאת מתוך העולם הזה של ההפליות וההעדפות ונבחן את שורש הדברים אז נבין שבעצם הבעיה היא ברצון הנשי להשתוות לגבר. אישה היא לא גבר, היא לא יכולה לתפקד כגבר והיא גם לא צריכה. אגב, גם גבר הוא לא אישה כן?

ברגע שאנחנו היפות מבקשות ופועלות ומנסות ונלחמות להיות גבר אנחנו חוות כשלון שמוליד רגשי נחיתות ואז צרחך להקים תנןעות וגופים וארגןנים ועתירות ועוד כל מיני בזבוזים רק בכדי שלא יקרה כלום. לאישה תפקיד משלה על פי הטבע וכך גם לגבר וביום שהאישה תשכיל להפנים להכיר לכבד ולאוהב את התפקיד הזה היא לא רק תהיה מוצלחת היא גם תרגיש טוב כי היא תממש את יעודה.

ומה אז יקרה? מה יקרה כאשר האישה תבצע את התפקיד המוטל עליה מטעם הטבע? מעצם בריאתה?
העולם שלנו יהיה טוב יותר, כי נשים כידוע, הם כח מניע כח הפועל והמשפיע, כח שמקדם ומאפשר לעשות כל דבר. האיזון תלוי הרבה באישה שהיא בית ולא במובן של הארבע קירות אלא במובן של בטחון והגנה. המון נשים גיבורות הכרנו משחר ההיסטוריה, אבל האישה הגיבורה האמיתית, תהיה האישה שיש בכולנו, אישה שורשית וחזקה שמכירה ויודעת את מקומה. לפעמים נדמה שכל האנושות מחכה לנשים. ואולי זה באמת ולא רק נדמה. 
עיקבו אחרי כאן.

טפטים בזמן הקורונה

בתקופה הזו כשכולם מדברים עם כולם בזום או בפייסטיים הנראות של הקיר מאחוריכם חשובה מתמיד. אז למה לא להשקיע מעט ולהפוך את הרקע שלכם למשהו מרענן ובלתי נשכח? תעשיית הטפטים חוותה פריחה עצומה לפני שהגיע הוירוס למחוזותינו, כולם השקיעו בחידוש הבתים ובעיצוב הפנים אבל עם הגעת הוירוס דווקא הקירות הללו זכו לחשיפה מוגברת ומחודשת כשכולם נמצאים במפגשי וידאו וירטואלים ומעבירים את עיצוב הפנים שלהם לכל העולם. בארצות הברית חלה עלליה של הזמנות של דוגמיות של טפטים שונים, כלומר אנשים שונים רוצים לבחון רקעים שונים לעיצוב הבית שלהם. זו לפחות המגמה בחנויות הפונות לקהלי יעד רחבים.

אותם ספקי טפטים עובדים עם מעצבי פנים בתחום הבנייה חשים בינתיים ירידה קטנה יותר במכירות משום שמדובר על פרויקטים של בנייה לטווח הארוך שלא ניתן להקפיא. כך שתעשיית הבנייה ממשיכה לייצר יציבות, אבל לדעתי החלק החשוב יותר הוא אותם אנשים שיושבים עכשיו בהסגר בבית ומסתכלים כל היום על הקירות שלהם, האם האנשים האלו ירצו שינוי? האם הם ירצו חוויה אחרת ומסוגננת של הסגר שתעלה להם את מצב הרוח? האם חשוב להם הנראות של החלל הביתי שלהם כשהם נמצאים בשיחות וידאו עם חברים, משפחה ומכרים? חשוב להבין כי מדובר בשינוי משמעותי בהתנהלות המשק: יותר ויותר אנשים עוברים לעבוד מהבית, מה שהופך את אחד החדרים אצלם בבית למעין משרד שמצוי בחלק מהזמן בטלקונפרנס עם עמיתים ולקוחות. התהליך הזה יכול להביא להכנסת העיצוב הטפטי המשרדי אל תוך חדרים ביתיים. כמובן שכדי לנצל את הטרנד הזה, חנויות טפטים צריכות אתר מוצלח ושירות לקוחות ומשלוחים תקין שמסוגל לספק את ההזמנות אל הלקוחות. עדיין נותרת שאלת ההתקנה ואיך מבצעים אותה, משום שמרבית האנשים יצטרכו עזרה בהתקנה אך בתנאי ההסגר החדשים אין שום אפשרות להזמין מתקינים. מצד שנייה לאנשים יש זמן פנוי בביתם ללמוד מסרטונים כיצד להדביק טפטים לקיר וזו יכולה להיות אפילו פעולה משפחתית שמספקת מספר שעות של עיסוק והנאה.

ואילו טפטים מעוצבים ילכו בתקופה הזו? סביר להניח שטפטים שנותנים השראה, שמויאים אנשים מהקופסה, כי בכל זאת לשהות כל כך הרבה שעות בחלל גורם לך לרצות להרגיש משהו מעבר ולפתוח את עצמך עיצובית וויזואלית למרחבים חדשים.

סובלת מבריחת שתן?

בריחת שתן אצל נשים היא בעיה לא נעימה ודי שכיחה מעבר לגיל שישים. מסתבר שהבעיה שכיחה הרבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, בעוד שבמקרים של בריחת צואה ההפוך הוא הנכון. נשים רבות סוברות שהבעיה היא רק אצלן בעוד שחלק גדול מאוד מהאוכלוסיה סובל מבעיה זו ברמות שונות. כדי להתמודד בצורה מוצלחת עם הבעיה ובאופן לא פולשני ישנן עצות רבות שהוכיחו את עצמן לאורך השנים כגון ירידה במשקל, משום שהשומן גורם ללחץ נוסף על השלפוחית, הפסקת עישון כדי להימנע משיעולים, הימנעות מהרמת משאות כבדים ועוד.

אחת הטכניקות שמועילות מאוד להישאר יבשים כל עוד לא נפתרת מהבעיה לחלוטין הוא התרוקנות על פי לוח זמנים קבוע מראש. אך חשוב מאוד לא לנסות להתרוקן בכוח משום שהפעלת כוח על השרירים עלולה לגרום להיחלשותם ולתוצאה הפוכה. אם בריחת שתן באה לצד עצירות אז מומלץ לאכול יותר סיבים ולעשות יותר התעמלות. פרט לסיבים כדאי לשקול את השינויים הבאים בדיאטה שלך: הימנעות מקפאין – קפה, בעיקר קפה, אבל גם תה, תה ירוק, משקות אנרגיה, שוקולד מכילים קפאין וקפאין הוא חומר שגורם לגירוי שלפוחית השתן ויכול לגרום לדליפה מוגברת. גם אלכוהל הוא בעייתי משום שהוא חומר משתן ולכן עלול להחריף את הבעיה. ייתכן וזה ישמע מוזר אך לעיתים שתייה משמעותית של מים (עד לכשמונה כוסות ביום) יכול לסייע ולא לגרום לבעיה מוגברת. דווקא הימנעות משתייה כדי למנוע את בריחות השתן יכול להביא להתייבשות ובמקרים קיצוניים יותר ליצירתן של אבנים בכליות המתבטאות בכאבים קשים מאוד ועלולות להביא לניתוח במידה והטיפול למוסס אותן אינו עובד.

סוג המזון האחרון שכדאי להימנע ממנו הוא מזון מתובל מאוד או פירות חומציים. סחוג, קארי, תפוזים, לימונים ועוד גורמים לגירוי מוגבר של השלפוחית בדומה לקפאין ולכן גורמים לסימפטומים של בריחת השתן להחריף. לכן אם באפשרותך להימנע ממזונות אלו לחלוטין סביר להניח שתחווי הקלה. כמובן שעדיין יש לטפל בשורש הבעיה ולהביא לפתרונה הסופי אך גם הקלה משמעותית במהלך התהליך הוא חשוב.

שיווק באמצעות סמס? בידקו את עצמכם

מאז שערוץ הסמס פרץ לחיינו איפשהוא בשנות ה90 כשהטלפונים הניידים התחילו לתפוס בצורה פופלרית ורחבה התחילו להתפתח פרקטיקות מקובלות לפרסום בסמס וגם היום כשהערוץ הזה לא נחשב בדיוק לשיא הטכנולוגיה או לשיא פריצת הדרך הוא עושה את העבודה ביעילות ובנאמנות אם יודעים להשתמש בו נכון.

באופן מסויים זה די מצחיק שאחרי כל השנים האלו אנחנו עדיין רואים משווקים שעושים טעויות בסיסיות בכל הקשור לפרסום עם SMS וכאן הייתי רוצה לסקור חלק מהן:

1. לא מאפשרים לאנשים להסיר את עצמם. אין דבר יותר מרגיז מחוסר היכולת להסיר את עצמך מרשימות לא רלוונטיות או מציקות. אז נכון שכיום יש חוק ספאם שמאפשר לתבוע בית עסק אבל עם זאת מה שספאמרים מקצועיים עושים הוא לשלוח את אותה הודעה ממספרים שונים מה שעלול להקשות על התביעה.

2. לשלוח סמס שמפנה לאתר שאינו מותאם למובייל – נו באמת… מראה עד כמה מי ששולח את ההודעות נכנס אליהן ומשתמש בהן בעצמו. כמה חסר רגישות ומודעות לצרכי הלקוח אפשר להיות?

3. לפוצץ אנשים בהודעות SMS – זיכרו שבשונה ממיילים שנפתחים במקרה הטוב באיזור של ה20%-30% להודעות טקסט יש אחוזי פתיחה של למעלה מ90% אז באמת שאין צורך לשלוח הודעות שוב ושוב ושוב -זיכרו שהלקוחות שלכם אינם עובדים עבורכם וזמנם יקר במיוחד אם מדובר באותה הודעה בגרסה קצת אחרת.

4. חשוב מאוד לפלח את הרשומות שלכם כך שתוכלו להתאים לכל קהל את המידע הרלוונטי עבורו בצורה הטובה ביותר ולא לשלוח לכל הקהלים את אותה הודעה גנרית שאינם מותאמת להם אישית

5. הקפידו על שפה צרה וברורה – משום שמדובר בהודעה קצרה הרי שניסוח לא מדוייק או לא חד עלול להביא לחוסר הבנה ולשיתוק בקרב הלקוחות. אל תעשות שימוש במילים או בביטויים שעלולים להתפרש במספר צורות – הכל חייב להיות חד מאוד וברור.

6. השתמשו בשירותי קיצור כתובות – אל תשימו קישורים מלאים ובכך תבזבזו את משאב התווים המוגבל והיקר כל כך של ההודעה: שירות הקיצור של גוגל, ביטלי, טיני יו אר אל ואחרים – ביחרו באחד ודיבקו בו.

סוגי טפטים

קשה מאוד לכתוב על טפטים כמו שקשה לתאר במילים תמונה, טפטים הם מסוג הדברים שצריך לראות ולא לקרוא עליהם ובכל זאת אנסה לעמוד באתגר ולדבר על שלוש קבוצות טפטים שאני אישית מוצא כיותר מעניינים ואולי לתת השראה או העשרה לקוראים.

טפט מעוצב

הקבוצה הראשונה היא טפטים טרופיים. בקבוצה זו כלולים בדרך כלל טפטים הכוללים עלים ופרחים עם מנעד צבעים די גבוה. אפשר למצוא טפטים של פרחים, עלים ואפילו ציפורים משולבים בתוכם על רקע לבן או כחול כהה צהבהב לצד טפטים צנועים יותר המתרכזים בעלים גדולים ירוקים שמטרתם לתת את הנופך הטרופי כאשר צבע הרקע משתנה. יש טפטים יותר קיצוניים שמכניסים בתוכם גם בעלי חיים עם נוכחות משמעותית יותר כמו קופים או פלמינגו או מוותרים לגמרי על הצבע על ידי צפיפות גבוהה מאוד של הצמחים שבטפט.

הקבוצה השנייה היא רטרו או וינטאג'. טפטים אלו לרוב יזכירו לכם את הבית של סבתא עם תבניות פרחים עדינים ומרחב רחב למדי של רקע בצבעי פסטל. או עם תבנית חוזרת של פסים או דמוית אריחים. אחד הטפטים החריגים יותר שראיתי בקטגוריה זו היה טפט צהוב אריחים, סטייל שביל האבנים הצהובות של דורותי בקוסם מארץ עוץ, אבל הצבע הצהוב היה כל כך חזק שזה אשכרה כאב בעין להיות בתוך החדר, יכולת ממש להרגיש שהקירות זוהרים באור בוהק כמו סוג של מרקר זרחני עוצמתי במיוחד.

הקבוצה השלישית היא הקבוצה החלקה, טפטים נקיים כמעט מדוגמאות ומאוד עדינים. ניתן למצוא טפטים עדינים מאוד בצבעי תכלת, לבן, אפור או חרדל שכמעט ולא ניתן למצוא בהם דוגמאות, רק נגיעות לסוג של קמטים או שריטות עדינות ויש טפטים קצת יותר גסים, למרות שגם הם עדינים למדי אך צבעי החום, הארגמן או האדום ורוד החזקים יותר נותנים להם נוכחות משמעותית יותר והם לרוב מעוצבים בקמטים או כתמים שמוסיפים להם גוון כהה יותר ועד לשחור. הצבעים יחד עם התבנית נותנים לטפטים אלו נוכחות חזקה יותר. יש גם את הסוג הגס ממש שנראה כמו עור של תנין או של פיל בשל הדוגמא החזקה מאוד ודמויית השריון אך אלו כבר טפטים שהם ממש לא לטעמי. מצד שני אני יודע על טעם ועל ריח…

כימיקלים ומוח

המדע מכיר את תופעת ה"היי" המורגשת כשמוחו של אדם מוצף בהורמונים ומוליכים עצביים מסוג: דופאמין, אוקסיטוצין אנדרופין וסרוטנין – (מתוך השימוש ב"חומרים סינתטיים מרחיבי תודעה" שהם סמים אסורים).             

אבל גופנו מסוגל ליהנות מ"הי" גם באופן טבעי! למשל כשאנחנו עושים מעשים טובים! התנדבות, או כל תרומה אחרת לזולת. בעיקר כשאנחנו חווים בעת פעולת הנתינה אמפתיה בצורה עמוקה. וזאת, מכיוון שהמין האנושי, בני האדם, התפתחו כיצורים חברתיים בהתאם לצורך ההישרדות שלהם.
זו כנראה הסיבה שהמונים עוזבים את כל ענייניהם ודאגותיהם הפרטיות למשך יום אחד בשנה, ומקדישים את זמנם לנתינה לזולת. אנחנו יצורים חברתיים, כלומר, תלותיים בקשר החברתי שלנו. כולנו זקוקים לתמיכת החברה. אנחנו לא מרגישים ממש חיים ללא קשר חברתי. לכן מבחינה אבולוציונית, התנהגות אלטרואיסטית היא חלק מהטבע שלנו ומשפרת את חיינו במובנים רבים. מן המחקר מתברר, שהתנהגות אלטרואיסטית קשורה לשיפור בריאות ואף להארכת חיים. יישום בפועל של נדיבות, אמפתיה ותכונות פרו חברתיות משחררת במוחנו כימיקלים שנוגדים את האפקט השלילי של הורמוני המתח והחרדה. תחושת האושר הנוצרת מתוך נתינה, מעודדת את האדם הנותן וגם את המקבל, להמשיך בכך!  אפילו באמצעים וירטואליים… להמשיך ליזום ולפתח את המנגנון האנושי היפהפה הזה של עזרה הדדית. אנשים שעברו חוויה של עזרה לאחרים או עזרה מאחרים – מאמינים שלחיות ללא חברה לא נקרא חיים… במנגנון הנתינה והעזרה שני הצדדים המעניק והמקבל מעלים את סיכויי ההישרדות שלהם ואת מרכיב האושר בחייהם. בואו נחגוג את "יום המעשים הטובים" לא רק פעם בשנה… פשוט נחייה כך את חיינו! זה טבעי לתת! זה אנושי לקבל! קשר וחיבור בין בני אדם, אמפתיה והרצון לעזור זה לזה – הן התכונות היפות ביותר שזכינו להן כאנושות!

ציורים? זה משעמם…

בעלי גלריות בימינו מדווחים שדווקא שילוב של טכניקות, וחיקוי סגנונות מוכּרים – מוכר! ממש כמו בתקופות קודמות – "המתעשרים החדשים" ורוב רובה של האוכלוסייה, שאינה מכירה לעומק את עולם האמנות –  רוצים לתלות בביתם יצירות מקור! הם דורשים מהאמנים שלנו לספק את הסחורה. מבקשים מהאמן שיהיה קצת סגול בציור, כדי שיתאים לצבע הכורסא… מוכר למישהו? כיוון שחסר להם חינוך אמנותי, נוצר ביקוש לכל מה שדקורטיבי, או לחיקוי של מה שמוכר מן העבר. ("תצייר לי בבקשה בסגנון של פיקאסו או ואן גוך"). שהרי, מה שיש לו תבנית במוחנו – מאפשר לנו תקשורת עימו. (ל ואן גוך ופיקאסו יש לנו כבר תבנית כלשהי) כך נהנים אנשים מהתחושה שהם "בעלי טעם. תרבותיים". ויש לשאול, למה חשוב להם פתאום "טעם אישי"? ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחינוך שקיבלו בבתי הספר שלנו ובבית ההורים (ועדיין נפוץ) חינוך לאינדיבידואליזם. (המאה ה 20). דווקא בזמננו היה צפוי שחינוך חברתי, גלובלי, אינטגרלי יועדף שכן, עולם גלובלי אינטגרלי מתהווה ממש לנגד עינינו ואולי המגבלה של "בעלי המאה"  (שהם כידוע "בעלי הדעה") מתעניינים בעיקר בממון ופחות בהתפתחות הכישורים הגבוהים של האדם כגון אמנות, היא שדוחפת את התרבות המערבית להחזיק בעיקרון הקפיטליסטי ובאינדיבידואליזם? – בנוסף, בל נשכח את הנעשה מחוץ לארצנו הקטנטונת

רבים מהצעירים שלנו, עיניהם נשואות לארצות נכר. אוכלוסיית הצעירים, הדור החדש – מעדיפה אמנים המצליחים בחו"ל, על כך נאמר: יקירי האמנים, אנחנו מצפים מכם לחידוש, להתעוררות להתפעלות דווקא כאן, בארץ שלנו! רוצים להגיע ביחד איתכם לגבהים חדשים של הישגים רוחניים ותרבותיים.                                   

זה לא פשוט. אנחנו יודעים. האמנות והתרבות, הגיעו למבוי סתום. רק ביחד נצליח! כשם שהכלכלה במשבר, היחסים בין המדינות במשבר, מערכות שלמות בכל מדינות העולם קורסות. "עשירי העולם" (ה"טייקונים") שהם גם בעלי עוצמה תקשורתית, ופוליטית הם מהווים דוגמא ומופת לצעירים שמחפשים משמעות …

נוצר  מצב חדש. מצב מעורר דאגה! לא רק אמנות הגיעה למבוי סתום. כל הסימנים מעידים על משבר תרבותי כלל עולמי המקיף למעשה כל תחום: גם חינוך, כלכלה, מדע, פוליטיקה ומה לא…  הגיע הזמן יקרים! הגיע הזמן לחקור ולהבין מה קורה פה? מה באמת נדרש מאיתנו כדי להיטיב לכולנו, זה עלינו, על כולנו! כל יושבי תבל! להכיר במצב, לקבל החלטות אמיצות ולהתחיל בשינוי !

80 שנים… נו נגיד 90 שנים

זה מה שהוקצב לנו. לפעמים זה נראה הרבה, ולפעמים מרגיש שזה טס ברגע… הכל יחסי. מה שכן, העובדה שאנו חיים פחות ממאה, גורם לנו לשכוח את העבר.

מה שקרה לפני יותר מ-80 שנה, מרגיש כמו איזו היסטוריה עתיקה. אולי יש איזה תיעוד, תמונות במקרה הטוב אבל הרגשות, השמחה והכאב, האושר והעצב, לחצים, בלבולים, אישיים וקולקטיבים, כל זה נעלם. הופך לאיזה סרט בשחור לבן, שאני לא ממש מזדהה איתו, או מרגיש שזה קשור אלי. איזה משהו שהיה פעם, והיום זה אגדה, או לפחות לא רלוונטי אלי. אני מסתכל היום על ארה״ב, הארץ המודרנית ביותר. דמוקרטיה, ליברליות, פתוחה לכולם.

בנוסף היהודים שם תמיד היו בפריחה. תפקידים מובילים בחברה. בניהול, כלכלה, תרבות. כל החנויות והעסקים המצליחים בבעלות יהודית. נראה כאילו הכל טוב. זה בדיוק אותו המצב שהיה באירופה לפני 80 שנה. היהודים לקחו חלק מרכזי ואף מוביל במדינות אירופה, אך בהדרגה, פה ושם, ממש בקטנה, התחילו לראות כל מיני מעשים אנטישמים מופיעים להם. היו כמה יהודים שניסו להזהיר, ששוב חוזרת התופעה ההיסטורית הזו, של שנאה ליהודים, שיכולה להיגמר באסון נוראי, אך הרוב טענו שזה שטויות, זה רק כמה מטורפים, אבל בעיני הרוב אנו אהובים.

ולעולם לא יכול לקרות משהו מהפוגרומים האלה שסיפרו לנו, שקרו בעבר. זה משהו של פעם. כאלה דברים כבר לא קורים יותר. ואז פתאום, דווקא במדינה הכי מובילה, הכי מפותחת והכי תרבותית, עולה לשלטון, בצורה דמוקרטית, אדם, שמצליח תוך כמה שנים, להפוך את העם הכי תרבותי, פתוח לכולם, לעם הכי רצחני בתולדות ההיסטוריה.

ועכשיו בארה״ב, שוב מופיעים להם מעשים אנטישמים. יחסית מעט, אבל בשנה האחרונה זה הולך ומתגבר. יש כמה בודדים שצועקים שטבע האדם לא השתנה, וההיסטוריה חוזרת, והרוב אומרים, זה כמה משוגעים בודדים, פה במקום הכי מתקדם ותרבותי, ודמוקרטי בעולם, זה לא יכול לקרות. לי אישית יש זכות, שיש לי סבתא בת 92 שחוותה את זה, וסיפרה לי איך בין לילה, כל השכונה שלהם, שכולם היו חברים, ברגע הפכו לאויבים. שבשום אופן הם לא האמינו שזה יכול לקרות פתאום מצאו את עצמם על רכבות בדרך למחנות.

היא סיפרה לי את זה, וזה נגע לי מאוד בלב. זה הפך את זה למשהו הרבה יותר קרוב ואמיתי, וכבר לא לאיזו היסטוריה עתיקה, סרט שחור לבן שלא קשור אלי. לא משנה אם אני מהאלה שדואגים על זה, או האלה שאומרים שיהיה בסדר, כדאי לדעתי להתעניין, להיות מודעים. לשאול למה זה חוזר במהלך אפלי שנים, והאם יש לזה פתרונות. הנה כח חדש שקם, שמרכז הרבה תכנים מאוד מעניינים ונוגעים בנושא.