נחתה עלינו תקופה לא פשוטה בבית. אמא שלי קיבלה קורונה, אחותי הקטנה עומדת לקראת ניתוח גב מורכב מאוד המצריך החלפת שתי חוליות לפלטינה. כל הבית ספוג באווירת בתי חולים. ‘פתחו לכם עין רעה’ אמרו לי. מה זה אומר בכלל, שאלתי, למרות שידעתי, כי המושג הזה לא זר לאף אדם, גם לא למי שאינו מאמין במסורות העין הרעה. זה אומר שמישהו חושב עליכם מחשבות רעות, ענתה לי האישה המבוגרת. אולי יש בזה משהו, עבר לי הרהור בראש. הרבה אנשים מאמינים בזה, בעין הרעה, ובעצם מאמינים שאם מישהו חושב עליהם רע אז הוא מזמין את הרע שיפגע בך.
אם זה נכון, חשבתי לעצמי, אז מגפה בסדר גודל של קורונה, שפגעה בו זמנית בכל פינה בעולם, היא עין רעה אחת גדולה ועסיסית. המוני מחשבות שליליות, הנאספות להן מכל קצוות תבל, מושלכות אל אוויר העולם והופכות את המציאות לרעל צרוף הממית את האנושות כולה. איך מפסיקים עין רעה גלובלית שכזו, איך משחררים את הציוויליזציה האנושית מהרוע ומחזירים את הטוב לעולם. זה לא פשוט, כי כנראה הגענו למצב שלחשוב רע על האחר הפך לנורמה. מנסה לזהות מה קורה בי, בתוכי פנימה. כמה מתוך המחשבות הסתמיות המתרוצצות אצלי תורמות לעין הרעה הגלובלית הזו. לא מעט, מסתבר. התחרותיות נמצאה אצלי כמובילת הדיבה הרעה. כל שאיפה שלי שאינה מתממשת, הופכת להזדמנות לקנאה באחר, קנאה המובילה למחשבה שלילית. מה שמאוד איזן אותי ועז רלי לעבור את התקופה הזו היו הלימודים של בארגון בני ברוך.
הרצון לייחודיות גם הוא כר נרחב לשנאת זרים. אם ניקח את המחשבות שלי ונכפיל בכמה? תשעה מיליארד איש? נגיע לממדי שנאה יוקדת מדאיגים ביותר, בטח כאלו המייצרים עין רעה גדולה מאוד, יותר גדולה אפילו מווירוס הקורונה. מה שמיוחד בו, בווירוס הזה, זו העובדה שהוא תקף בו זמנית את כולנו, ממלוכסני העיניים ועד חובשי הכיפות, ממנהיגי העולם ועד אחרון הכפריים. מסר ברור נישא באוויר, תמרור עצור. ראו הוזהרתם, אומר הוירוס, או שתרגעו עכשיו ומיד, או שכאן יהיה מקום קבורתכם.